פסק-דין בתיק ע"א 48575-01-12

1.         אחיה המנוח של המערערת (להלן - "המנוח"), יליד 1937, אושפז בבית החולים אלישע (שהוא המשיב בערעור זה) ביום 19.11.03 לצורך שיקום לאחר אירוע מוחי. לפני אישפוזו זה, היה המנוח באישפוז, עקב האירוע המוחי בבית חולים "בני ציון". 

2.         ביום 20.11.03, בעוד המנוח מאושפז בבית החולים אלישע, נפל מכסא הגלגלים עליו ישב.

על פי הרישום בגיליון הסיעוד מיום 22.11.03, נמצא המנוח בהכרה מעורפלת, בוצעה לו בדיקת א.ק.ג. חובר לחמצן ועירוי נוזלים, ולאחר שחלה החמרה במצבו הועלה חשד לאירוע מוחי חוזר, והמנוח הועבר לבית החולים בני ציון לחדר מיון.

3.         בבית החולים בני ציון נכתב  שלא נמצאו סימני חבלת ראש עם אישפוזו של המנוח. בבדיקת סי.טי. מיום 23.11.03 לא נמצאה עדות לדימום מוח טרי. בדיקה חוזרת מיום 24.11.03 הדגימה אותם ממצאים.

4.         המנוח שוחרר מבית החולים ביום 23.11.03. הוא נפטר ביום 23.6.06 דהיינו כשנתיים וחצי לאחר אירוע הנפילה.

5.         המערערת טענה כי הנפילה בבית החולים אירעה עקב התרשלותו של הצוות של בית החולים וכי - אם היה ניתן טיפול הולם - המנוח לא היה נופל מכסא הגלגלים.  לעמדתה, כתוצאה מן הנפילה חלה התדרדרות במצבו של המנוח; היא נאלצה לקחת אותו לביתה ולטפל בו, כאשר הוא במצב סיעודי קשה. המערערת אף נאלצה, לטענתה, לערוך שינויים בדירתה על מנת שתתאים לאדם סיעודי במצבו של המנוח.

המערערת הגישה תביעה נגד בית חולים אלישע, עליה ניתן פסק-הדין של בית משפט קמא, העומד לבחינתנו היום, ותבעה בה נזקי הטבה עקב טיפולה במנוח: 146,000 ש"ח עבור טיפולה במנוח והטבת נזקיו, ו-70,200 ש"ח בגין התאמת הדירה לצרכי המנוח - סה"כ 216,000 ש"ח.

6.         בית משפט קמא, לאחר ששמע ראיות, קבע כי מחד גיסא הנפילה של המנוח ארעה עקב רשלנות של בית החולים בהשגחה או בטיפול במנוח, ומאידך גיסא פסק כי לא היה קשר סיבתי בין הנפילה לבין הארועים המוחיים שארעו לאחר הנפילה. בפוסקו כך, העדיף בית משפט קמא מבין שתי חוות דעת רפואיות שעמדו לפניו, האחת של דר' למברג מטעם המערערת, והשניה של פרופ' רם מטעם המשיבה, את זו של פרופ' רם. השופט קמא לא קיבל את מסקנותיו של דר' למברג, בין היתר משום  שדר' למברג סבר שהמנוח נחבל בראשו;  כל הראיות שנסקרו על ידי בית משפט קמא בפרוטרוט בפסק הדין (כמו הרישומים של בית החולים המשיב ושל בית החולים בני ציון, צילומי סי.טי וכן טענות המערערת עצמה בסמוך לאחר האירוע) מעידות על כך שהמנוח לא נחבל בראשו. לאחר שהוגשו חלק מראיות התביעה, ביקשה המערערת להגיש תצהיר וצלומים של בנה, שלטענתה נעשו ביום 25/11/23. בית המשפט בחן את הצילומים והגיע למסקנה כי הם אינם מראים כל סימני חבלה בראשו.

בית משפט קמא הסתמך, כאמור, על חוות דעתו של פרופ' רם, אשר קבע כי לא רק שאין כל עדות על חבלת ראש, אלא אף ש"לא סביר שהדרדרות במצב חולה כביטוי בחבלת ראש יבוא לידי ביטוי רק לאחר יומיים, אלא במקרים בהם התפתח סיבוך דימומי או עדות אחרת לפגיעה מוחית חבלית. במקרה זה, ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקת CT שבוצעה לאחר חזרתו לבית חולים בני ציון לא הדגימה על עדות לדמם מוחי או סימני חבלה מוחית אחרים. מכאן שסביר להניח שבחולה בעל מחלה ואסקולרית מוחית פעילה נצפה אירוע מוחי חוזר שגרם להרעה במצבו, זאת ללא כל קשר לנפילתו ול"חבלת הראש" הנטענת ע"י התובעת. יש לציין שבחולה מסוגו של מר פלדמן, גם דלקת ראות (שחשד לקיומה הודגם בצילום החזה בבי"ח בני ציון ושטופלה על ידי אנטיביוטיקה) וכל מחלת חום אחרת עלולה לגרום לירידה כללית ונוירולוגית במצב החולה".  בית משפט קמא אימץ את דעתו של פרופ' רם, שבמקרה הנדון האירוע המוחי שהיה למנוח לאחר הנפילה כמו גם האירועים המוחיים הנוספים והתדרדרות במצבו של המנוח נגרמו כתוצאה ממחלה קשה של כלי הדם המוחיים שלקה בה המנוח, ושאין סבירות כי הנפילה גרמה למצבו של המנוח כפי שבא לידי ביטוי לאחריה.

6.         המערערת טוענת בערעור כנגד הקביעה של בית המשפט שלא הוכח קשר סיבתי בין הנפילה להתדרדרות במצבו של המנוח ולמצבו לאחר הנפילה. נוסיף, כי בערעורה, שהוגש על ידי המערערת בעצמה ולא על ידי עורך דין, הרבתה המערערת לטעון טענות שונות ומרובות, שאין מקומן בערעור או שאינן רלוונטיות או שאינן נכונות. כך למשל חזרה המערערת וטענה שבית משפט קמא לא היה צריך לקבל את חוות דעתו של פרופ' רם מאחר שלא הובאו בה אסמכתאות רפואיות, בעוד שהמערערת טרחה וביססה מסקנות שביקשה שנסיק מספרות שהיא טענה שזו ספרות רפואית.

7.         לאחר שבחנו את פסק דינו של בית משפט קמא, סבורים אנו שהוא מפורט ומנומק, וכי מסקנותיו מתבססות על העובדות שהובאו לפניו ועל חוות דעת רפואית והן הגיוניות וסבירות. סבורים אנו, כלשון תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. לפיכך, החלטתנו, בתוקף סמכותנו על פי תקנה 460 הנ"ל לדחות את הערעור.

8..        המשיבה הסכימה לדחיית הערעור הנגדי שהגישה במטרה לפסוק כי לא התרשלות מצידה וכי המנוח נפל מכסא הגלגלים על אף הטיפול המסור ועל פי נוהלי משרד הבריאות, שניתן לו. לפיכך, אנו מורים גם על דחייה של ערעור זה 

9.         בנסיבות, אין צו להוצאות בשני הערעורים.

            ככל שהופקדו ערבונות, יש להחזירם למפקידיהם, באמצעות באי-כוחם.

ניתן היום,  כ"ט סיון תשע"ב, 19 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: